נקמת משה במדינים
נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ (לא, ב)
מדוע הורה לו הקב"ה לנקום בעצמו מהמדינים?
רמב"ן: "נגזר על משה רבינו שלא יעבור את הירדן, אבל מעבר לירדן עשה כל מצות ישראל, ניצח שני מלכי האמורי הגדולים וחילק את ארצם בנחלה, והוא ראוי שיעשה נקמה בשונאי ה', ואין על יהושע רק מצות הארץ. ועוד שחלק לו הקדוש ברוך הוא כבוד זה שיראה וישמח צדיק כי חזה נקם, וזה טעם אחר תאסף אל עמך. ומשה חלק כבוד לפנחס שהתחיל במצוה ועליו לגומרה ועשאו משוח מלחמה זו, ואין ראוי שילך אלעזר, כי הוא הכהן הגדול".
חזקוני: "נקם – בעצמך אתה משמע. ועל ידי שנתגדל במדין חדל לו ושלח אחרים, כדכתיב 'וישלח אותם משה'".
הדר זקנים: "למה נסמכה פרשה זו לפרשת נדרים? שכיון ששמע משה 'לא יחל דברו', אמר משה בלבו: נשאל הקב"ה על נדרו וחשב בלבו ליכנס לארץ ישראל ומיד שנכנס לארץ סיחון ועוג שהיא מארץ ישראל ועל זה לא נשבע 'כי אם לא תעבור את הירדן', לכך אמר לו: 'נקום נקמת…'".
רש"ר הירש: "המטרה איננה להכניע את האויב ולגמול לו כגמולו. אילו ביקש לומר כן, היה נוקט לשון 'נקם ב…'. אך המטרה היא לחזור ולהקים את ישראל מאת המדיינים, לשחרר אותו מבחינה רוחנית ומוסרית ולחלץ אותו מאימת נכליהם".
משך חכמה: "יתכן, דאם היה מלחמת מדין אחר מות משה, היו אומרים שכל ימי משה לא היה נלחם במדין, לפי שמשה החניף להם, לפי שהיה חתן יתרו וישב במדין שנים רבות. לכן מוכרח היה לנקום קודם מיתתו".
