נדר ונדבה בלב שלם
מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ לַה' אֱלֹהֶיךָ נְדָבָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּפִיךָ (כג, כד)
מדוע הפסוק פתח בנדר, 'כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ' וסיים בנדבה?
המהר"ם שיק מבאר חילוק יסודי במהותם של נדר ונדבה, על פי הגדרת חז"ל (ראש השנה ו' ע"ב) נדר זה כשאדם מתחייב "הרי עלי עולה", בניגוד לנדבה שהיא כשהוא אומר "הרי זו עולה".
מה ההבדל בין השניים?
את הנדר אדם נודר בעת צרה או כשרצונו לזכות לדבר מסוים מהשמים, ולכן הוא מתחייב לתת משהו משל עצמו. אך נתינה זו אינה בלב שלם, שכן הוא היה מוכרח לכך. לעומת זאת נדבה ניתנת בלב שלם ונפש חפצה, שכן אף אחד לא הכריח אותו לנדוב ואם בכל זאת הוא מתנדב – הרי שרצונו שלם עם הנתינה במאת האחוזים.
לפי חילוק זה, מבאר מהר"ם שיק את הפסוק ושאלתנו. יש פעמים שבהן הנדר נידר בלב שלם ומרוצה. מתי היא ההוכחה לכך? אם האדם נותן את שהתחייב מיד לאחר הנדר ולא מתמהמה. התורה אומרת "מוצא תשמור ועשית כאשר נדרת", תיכף ומיד בלא להתמהמה, זו "נדבה אשר דיברת בפיך". כוונת התורה שאם אתה מקיים את הנדר בסמוך למועד הנדר, אזי זה לא רק נדר, אלא זו נדבה בלב שלם.
