וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה' אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק (כד, א)
מתי הקב"ה אמר זאת למשה?
כתוב במדרש אגדה: "זה המעשה היה קודם מתן תורה, ואמר למשה עלה כי לך הגדולה ראויה מחברך, ועל זה נאמר 'וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל ה' וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ'". וביאר רבי יונתן בן עוזיאל: "ביומא שביעאה לירחא סק קדם ה'", ביום השביעי לחודש עלה לפני ה'. באופן דומה ביאר רש"י, שכתב: "פרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות, ובארבעה בסיון נאמר לו 'עֲלֵה'".
רשב"ם מבאר הפסוקים שמתארים את שאירע במעמד הר סיני, שכתובים לאחר עשרת הדברות, ועד פסוק זה נאמרו להם ביום ששמעו את עשרת הדברות. פסוק זה אמר הקב"ה למשה כשירד מההר, שיעלה למחרת.
הרמב"ן מבאר שכל הפרשיות כתובות כסדרן. מיד לאחר מתן תורה, בו ביום אמר הקב"ה למשה את כל האזהרות על עבודה זרה, וציווה אותו הקב"ה 'וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם' וכל המצוות שכתובות בהמשך. לאחר מכן נאמר לו פסוק זה, וציינה התורה שמשה עשה כפי שציווה אותו הקב"ה ובתגובה קיבלו בני ישראל את הכל בשמחה ואמרו 'כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע'. באותו יום כתב משה בספר את כל שנצטווה, חוקים ומשפטים ותורות, והשכים בבקר שלמחרת לכרות להם ברית על הכל, ובנה את המזבח וזבח את הזבחים.