כח, י וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה
מדוע מאריכה התורה וכותבת מהיכן יצא ולהיכן הלך,
לא די לכתוב רק אחד מהם?*
כשאדם יוצא מעירו אל מקום אחר, קיימים לכך אחד משני המניעים:
א. שאינו חפץ להיות בעירו ולכן יוצא ממנה.
ב. שחפץ להגיע אל מקום מסוים.
אצל יעקב שני הדברים נכונים, שהרי רבקה ציותה עליו "קום ברח לך" כלומר, צא מן המקום הזה, ויצחק ציוה אותו "קום לך פדנה ארם… וקח לך משם אשה מבנות לבן", הרי שציוהו ללכת דווקא אל מקום מסוים עבור מטרה מסוימת. על כן: "ויצא יעקב מבאר שבע" כציווי אמו, "וילך חרנה" כציווי אביו.
(בית הלוי)