ו, יב וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם
מה הפגם ב'ערל שפתים', וכי צריך להרבות דברים עם פרעה, הרי אמור לדבר אתו דיבור קצר, כשם שמדבר עם בני אדם?
משה חשש שדיבורו יפגום באופן שליחותו, שיאמר פרעה: אם אכן רוח ה' דיבר איתך, כפי שאתה טוען, ודאי היית מתרפא ומדבר ככל האדם, שהרי הקב"ה שם פה לאדם ויתכן שפרעה יסיק מהעובדה שמשה כבד פה, שהקב"ה כלל לא דיבר איתו.
גם לבני ישראל היה קשה, האם דרכו של הקב"ה לשלוח שליח כבד פה, שיאמר דברים בשמו, מדוע אינו מרפא אותו או שישלח שליח אחר.
ועל כן אמר משה: "הן בני ישראל לא שמעו אלי" אלי דוקא, שהמניעה ממני – שהפה שלי כבד, "ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים" – עדיין אני ערל שפתים, כי סבור אני שתרפאני, ועתה כשאני עוד ערל שפתים איך ישמעני פרעה, שהרי יאמר: אם אלקים הוא, איך נראה אליך, הלא כל מום לא יקרב לדבר לפני מלך בשר ודם, ומכל שכן לפני מלך מלכי המלכים.
