מצות סוכה מלמדת אותנו על ארעיות העולם הזה
בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת (כג, מב)
החיד"א כותב: "אחד מטעמי מצות סוכה הוא להעיר אוזן שומעת ועין רואה כי ישיבת עולם הזה הוא דירת עראי כסוכה. וכשיסתכל האדם בעין יפה כי העולם הזה הבל, וישיבתו בו עראי והנאותיו עראי דעראי, לא ילך בעצת יצרו, וישיב מאוייו בדבר הקיים, שהם תורה ומצוות.
וציוונו מצוה זו בזמן שמחתינו, הוא הרגל הקדוש חג הסוכות זמן שמחתינו, לרמז כי העולם הזה עראי והשמחה היא לזמן מועט.
ועוד רמז, כאשר נסתכל בסוכה ונדע שאנחנו עראי בעולם הזה, אז יהיה זה שמחתנו, כי בזה לא נלך בעצת יצרנו לבלות עצמנו בהכנות העולם הזה והבליו כי הם הבל, ואז נפנה לדבר הנצחי עסק התורה והמצוות".
בהרצאותי הרבות אני מדגיש את הצורך בהבחנה בין עיקר לטפל, בכל דבר בחיים. תמיד יש צורך לתעדף משימות ופעילויות. דבריו של החיד"א מחזקים את הצורך להתבונן על חיינו הארעיים בעולם הזה, בפרט שאנו למחרת יום כיפור – יום הדין.
אגב, מספרים על רבי חיים מצאנז שנהג להרבות בצדקה בערב חג הסוכות ונתן כסף רב לעניים, ולצד זה לא השקיע הרבה בקישוט סוכתו. הוא נהג לומר ש"נוי סוכה" היפה ביותר הוא שהעניים לא יהיו רעבים בחג.
