מצות יישוב ארץ ישראל 

כז, יב וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל
משה רבינו השתוקק להיכנס לארץ ישראל, אולם הקב"ה לא נתן לו להיכנס, אלא אישר לו רק לראות אותה. משמע שגם לראיה יש מעלה מסוימת, אמנם לא כמו כניסה לארץ, ולכן משה רבינו התנחם קצת בעצם זכייתו לראות את הארץ.
מה המעלה בראיית ארץ ישראל, ללא הכניסה אליה?
הראיה של משה רבינו לא היתה כשל תייר שמתעניין לראות אתרים יפים, הוא הסתכל בראייה של השתוקקות וחיבור לארץ ישראל. באמצעות ראייה זו התחבר לארץ ישראל וספג מקדושתה, שנחשב במקצת כעין כניסה לארץ, ובפרט שחש בראייתו את קדושת המקום. כך נוספה אצלו השתוקקות להיכנס לארץ.
עלינו להעריך את מצות 'יישוב הארץ', שזוכים לקיימה.