מצות הביכורים, ביטוי להכרת הטוב – דבר תורה – לפרשת כי תבוא
וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה… וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה… (כו, ב-ה)
התורה פותחת את פרשתנו במצוה מיוחדת, ביכורים. בהתרגשות רבה מגיע החקלאי מהשדה ובידו ביכורי תבואתו. הוא חרש את שדהו בעמל רב, סיקל אותה מאבנים ומכשולים, זרע בה זרעים ודאג להפוך שוב את האדמה. השקה וטיפח, ניכש ועדר, בדק את שלום העצים ועקב אחרי גדילתם. יותר מכל יושבי תבל הוא ציפה לגשם, התפלל שירד בעיתו, בכמויות שוות.
התחנן בתפילותיו לא רק על הגשם, כי אם גם על מזג האוויר, שלא יהיה חם מדי, שלא יהיה קר מדי. ייחל בכל ליבו שמזיקים ומעופפים לא יגיעו לשדהו, שתולעים לא ישימו בפיהן הקטן את כל יגיעתו לתוהו.
עכשיו, השבח לבורא כל עולמים, הוא מגיע להגיד תודה! הוא ניצב בבית המקדש ובידו מביכורי התבואה, ה'ראשית'. הוא מקדיש מהטוב והיפה כפי שנצטווה ומוכן להודות.
בשלב זה עליו לומר את וידוי ביכורים. התורה מכתיבה את הנוסח המדויק ומדגישה: "וענית ואמרת לפני ה' אלוקיך". הרי לנו כיצד לממש את הכרת הטוב, בתצורה המיטבית.
דבר תורה – לפרשת כי תבוא
