מצורע אינו עצמאי, הוא מושפע מאחרים

יד, ב  זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן

על נזיר שמביא קרבנו בטהרתו כתוב (במדבר ו, יג) "וזאת תורת הנזיר ביום מלאת ימי נזרו יביא אותו", הוא "אקטיבי". ואילו על מצורע שמביא קרבנו כתוב "והובא אל הכהן", ע"י אחרים, "פסיבי".

מדוע יש שינוי לשוני נזיר למצורע?

מבאר ר' חיים שמואלביץ, שההבדל בשורש המניע והרקע שלהם.

מצורע אינו עצמאי, אלא תלוי באחרים, במחשבתם ובמעשיהם. הוא נסחף ונגרר אחר רוח הרחוב, הוא אינו מקורי וייחודי במעשיו, אלא מובל ע"י אחרים, ולכן נאמר בו והובא, בלשון של טפל ולא עיקר.

לעומתו, הנזיר הראה בפעולתו, (אף אם קטנה ופעוטה), שהוא עצמאי בדרכו הטובה והישרה ולכן נאמר בו בלשון עצמאית "יביא אותו".