מו, ל וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי
מדוע כפל לשונו 'ראותי את פניך, כי עודך חי', הרי כשרואה פניו, ברור שהוא חי?
מדוע יעקב לא האמין שיוסף חי עד שראה את פניו, וכי לא האמין לבניו, שאמרו לו שיוסף עדיין חי?
מבאר האור החיים, שבוודאי שהאמין יעקב שיוסף חי ונושם בחיים גופניים, אך הוא לא ידע מה מצבו הרוחני, האם הוא עדיין בצדקותו, האם הוא 'חי' ברוחניות, שהרי הרשעים – בחייהם קרויים 'מתים'.
לאחר שיוסף היה עבד ומושפל בין האומות והיה מרוחק מיעקב אביו, ממקור הקדושה, ושהה בטומאת ארץ מצרים, חשש יעקב למצבו הרוחני של יוסף, ורק לאחר שראה את פניו והתרשם שנשאר באותה צדקות ולא השתנה דיוקנו הטהור, אמר יעקב: 'אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך'. יעקב "נרגע" לאחר שראה והכיר בפניו של יוסף, 'כי עודך חי' – שיוסף עדיין עומד בצדקותו, נמצא במדרגה רוחנית גבוהה.
