מעלת הדיבור עם פרעה על שפת היאור
לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ עַל שְׂפַת הַיְאֹר וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ תִּקַּח בְּיָדֶךָ (ז, טו)
מדוע הקב"ה הורה לו לפגוש את פרעה ולדבר איתו 'עַל שְׂפַת הַיְאֹר'?
מדרש רבה (ט, ח): "לא היה יוצא אלא המימה [בבוקר], לפי שאותו רשע היה משתבח ואומר שהוא אלוה ואינו יוצא לנקביו, לפיכך היה יוצא בבקר. בשעה שהוא נצרך תפוש אותו".
מדרש שכל טוב: "שהרי אומר לך אתמול שאין לו פנאי לדבר עמך, ועכשיו לך אצלו בבקר שהוא יוצא לשפוך מים, היינו דנצרך לנקביו. 'וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ', תפוש אותו כדי שיתבייש מפניך… כשתראהו נצרך לנקביו, הרי הוא מתבייש ונחשב לפניך כהדיוט. 'עַל שְׂפַת הַיְאֹר', מקום שאין דרך לנטות לו ימין או שמאל להשמט ממך".
ביאורים אחרים סוברים שהדיבור על שפת היאור היה יעיל יותר. בכור שור סובר שדרכם של השרים והמלכים לטייל על שפת הנהר. הקב"ה אמר לו שיוכל לדבר אתו, משום שרוב עמו לא נמצא שם. הטור (הארוך) מבאר באופן דומה, שהיה זה מקום פתוח, שיכל לדבר עמו, בניגוד לביתו שהיה סגור ולא היה השומר נותן למשה להיכנס אליו.
אברבנאל מבאר שיתרון הדיבור על שפת היאור כשפרעה יצא בבקר ליאור בדרך אימון שחימם את גופו לפני האכילה, (ולא לארמונו), משום ש'עַל שְׂפַת הַיְאֹר' ראיית המים תועיל לזכך את עיניו ותסייע לראייתו.
