כה, ב מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי
מעלה גדולה יש לנדיב לב היודע להכיר טובה לקב"ה, שבטובו נתן לו ולכן משכיל להשתמש בכסף שניתן לו לצרכי מצוה.
המגיד מדובנא המשיל לחייט עני שהתפרנס בדוחק ממלאכתו. יום אחד נפלה בחלקו ירושה גדולה, והפך לעשיר גדול. החייט שינה את אורחות חייו, והחליף את צריפו הדל בבית רחב ידיים. במרכז הסלון המפואר העמיד ארון זכוכית והניח בו את המספריים ומכונות התפירה.
יום אחד הגיע לבקרו אחד מעשירי העיר, החייט הראה לו את ביתו המפואר. כשהגיעו לסלון הבית הסתכל האורח בפליאה על התצוגה בארון הזכוכית ושאל: מה מקומם כאן? ענה המארח: זו מכונת תפירה שאין כדוגמתה, מעולם לא היתה טעונה תיקון.
אכן כלים אלו נפלאים, השיב האורח, אולם לא כאן מקומם. מילא אם היית עוסק בחייטות, אבל לשם מה להציגם בארון זכוכית במרכז הסלון?
הנמשל, הקב"ה נתן לאדם ממון ועליו להשתמש בו כראוי. יכול הוא לתת ממנו צדקה לעניים ולהחזיק בו לומדי תורה, שכן הממון הרי הוא כ״כלי עבודה״, אם יעשה כך הרי זה משובח, אולם אם אינו משכיל להשתמש בו והרי הוא אוגרו בבלי דעת, מה שבח יש בו?
