מעלתה של מצות הצדקה
נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ (טו, י)
מתן צדקה מביא לאדם ברכה גדולה, ובזכותה זוכה להתברך בכל מעשיו ובכל משלח ידיו. אמנם כשהוא נותן מכספו הוא לכאורה מפסיד, אך אין הדבר כך.
המגיד מדובנא ממשיל זאת לאדם שצעד ברחובה של עיר ובידו סכום כסף גדול. לפתע הבחין שכספו אבד, והצטער מאד על כך. הוא המשיך בדרכו וכעבור 5 דקות מצא ערימת שטרות בשקית מונחת על הרצפה. הוא הרים אותה, מנה את השטרות ולהפתעתו גילה שיש בה סכום כפול מזה שאיבד. הוא מאד שמח שמחה כפולה, גם על המציאה וגם על שחסרונו הוכפל. אבל עדיין טרדה אותו המחשבה, שאילולי שאבד לו כספו, היה לו עכשיו הרבה יותר כסף.
לעומתו, הולך אדם אחר בדרכו עם שק תבואה על גבו, ולא מבחין שבשק יש חור, וגרגרי התבואה נשפכים ממנו. כשהגיע לביתו שם לב ששקו ריק. כעבור חודש, כשצעד שוב באותה דרך, הוא ראה שהגרגירים שנפלו משקו נבטו ושביל גדול של חיטה צומח לו. כעת, השמחה שלו מושלמת. התברר לו שלא רק שלא איבד את הגרגרים, אלא שהרוויח כפל כפליים, שאלולי החור לא היה נהנה.
ביאר המגיד מדובנא שצדקה היא כמו זריעה, כפי שאומר הנביא הושע "זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה קִצְרוּ לְפִי חֶסֶד" (י, יב). ולכן אל לו לאדם להצטער על כספו שהלך לצדקה. משום שבזכות הצדקה שרויה הברכה במעשה ידיו. בזכות הצדקה יזכה האדם לברכה ולהצלחה.
ואם נדקדק, נמצא ששכרה של הצדקה אף יותר משכר הזריעה, שכן בעל שק התבואה הפסיד את השק שאחז בידיו. לעומתו מי שנותן צדקה, זוכה שעצם הנתינה שמורה לו לעולם הבא, ובנוסף יש לו רווח של ההשקעה שנושאת פירות בעולם הזה, וכלל אינו מפסיד.
