ז, כז וְאִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ הִנֵּה אָנֹכִי נֹגֵף אֶת כָּל גְּבוּלְךָ בַּצְפַרְדְּעִים
במדרש רבא (י, ב): "המכות שהביא הקב"ה על המצרים גרם להם שיעשו שלום ביניהם. כיצד? היה מחלוקת בין בני כוש ובין בני המצרים, המצרים אומרים: עד כאן תחומנו והכושים אומרים: עד כאן תחומנו. כיון שבאו הצפרדעים עשו שלום ביניהם. הגבול שהיו נכנסות לתוכו, הדבר ידוע שאין השדה שלו, שנאמר 'את כל גבולך', גבולך ולא של אחרים". הצפרדעים סימנו את הגבול בין מצרים לשכנותיה ומחלוקת הגבולות הסתיימה.
בפרשת בא נאמר: "הנני מביא מחר ארבה בגבולך".
מדוע הדגישה התורה שהארבה יהיה למחר בגבולך, הלא כבר סימנו הצפרדעים את הגבול בבירור?
בתהלים (קה, לב-לג) כתוב: "נתן גשמיהם ברד, אש להבות בארצם. ויך גפנם ותאנתם וישבר עץ גבולם". כיון שבמכת הברד הקודמת לארבה נשתברו העצים בגבולות מצרים, הרי ששוב צריכים לסמן מחדש שרק המצרים לוקים במכות ואילו שכניהם אינם ניזוקים, אם כן, למחר הארבה יהיה דווקא בגבולך.
