מיתת האדם נכתבה בסוף, לאחר מיתת העופות והחיות
וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ וְכֹל הָאָדָם (ז, כא)
מדוע מיתת האדם נכתבה בסוף, לאחר מיתת העופות והחיות?
רד"ק: להדגיש שלמרות שיש לו דעת ואפשרויות להישמר מהרע, וכביכול יכל היה לעלות על ההרים הגבוהים להינצל מהמבול, גם לו לא הועילה כל תחבולה, המים הגיעו לרום חמש עשרה אמות מעל ההרים.
מלבי"ם: התורה כתבה את סדר גויעתם. תחילה העוף, החלש ביותר, גווע מכל שטף מים משמעותי, לאחר מכן מתו הבהמות, ואחריהם גם החיות, שחלקן מתגוררות במערות, חלקן בראשי ההרים, ולא הצליחו להינצל ולהתחבא מפני המבול שבא מלמעלה. את רשימת המתים במבול חתמו השרצים, שחיים גם במים וגם ביבשה והאריכו ימים משאר בעלי החיים. בסוף מת גם האדם, שכושר שרידותו גבוה יותר.
ר' זלמן סורוצקין: על אף שכולם השחיתו דרכם, כולל בע"ח, האדם חטא יותר מכולם ולעוונותיו היתה השפעה משמעותית על עתיד כל הבריאה, ולכן עונשו גדול משלהם.
במיתת בעלי החיים במבול מצינו מדרג ושוני בין הסוגים השונים, העוף שנברא מהרקק, וקרוב במוצאו לדגים (שעליהם כלל לא נגזרה גזירת הכליה, משום שלא חטאו), מת מיד, ללא סבל רב. אחריו הבהמות והחיות. בסוף, לאחר שסבל רבות מת האדם, שהיה הרשע העיקרי, שהיתה לו השפעה רבה על עונש המבול.
הסבר נוסף, התורה מונה אותם בסדר גויעתם על פי סדר בריאתם – תחילה העוף, הבהמה, החיה, השרץ ורק לבסוף האדם, שנברא אחרון – ביום השישי.
