מידת האמת ומשמעות התשובה
יח, יג – טו לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה… וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ
שתי תמיהות על שהתרחש:
א. איך צדקת כשרה אמנו מתכחשת ואומרת "לא צחקתי", לאחר שהקב"ה אמר לאברהם שצחקה?
ב. אף אם נאמר שחלילה היתה זו מעידה ביחס לגדולתה של שרה, מדוע היה חשוב לקב"ה להכחיש דבריה ולומר: "לא, כי צחקת"?
שרה היתה צדקת מופלגת. כשיצא הצחוק מפיה, כבר הבינה שיש בכך טעם לפגם לפי צדקותה, ומיד באותו הרגע עשתה תשובה. כאשר צדקת כשרה אמנו עושה תשובה, בוודאי שמדובר כאן בתשובה מאהבה.
כששאל הקב"ה את אברהם "למה זה צחקה שרה", השיבה שרה שכיון שעשתה תשובה ממילא נמחק החטא לחלוטין – "ותכחש שרה לאמר לא צחקתי", ואיך ניתן להכחיש חטא שהקב"ה שואל אודותיו? "כי יראה", כיון שעשתה תשובה.
אבל הקב"ה רצה ללמדנו בזה גודל מעלת התשובה, והוא מבאר לה שלא נכון הדבר לומר שהחטא נמחק. אלא כיון שנעשתה תשובה מאהבה הרי שהוא הופך לזכות! ולכן יש להחשיבו כמעשה טוב שאין מוותרים עליו – "ויאמר לא, כי צחקת".
