מחיית זכר עמלק
וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח (כח, יט)
אימתי חל ציווי זה?
רש"י: "תמחה את זכר עמלק – מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שה (שמואל א' טו, ג), שלא יהא שם עמלק נזכר, אפילו על הבהמה, לומר בהמה זו משל עמלק היתה".
אבן עזרא: "זאת המצוה תלויה אחר שירשו את הארץ ושקטה הארץ ממלחמה מכל סביבותיה, כי כל זמן שיתעסקו עם מלחמות הקרובים אליהם אינם חייבים להלחם בעמלק".
בכור שור: "כשתעמיד מלך על כסא ישראל, שהוא כסא ה', כמו דכתיב 'כי יד על כס יה' (שמות יז, טז) . 'יד' – לשון מלכות וגדולה, כמו 'ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם' (ישעיהו נו, ה). וכן ציווה הקב"ה לשאול לאחר שלכד המלוכה על ישראל, ונלחם בגוים אשר סביבותיו, אז אמר לו: 'לך והכיתה את עמלק' (שמואל א' טו, ג)".
חזקוני: "תמחה, קודם שפשט ידו במקדש. ולמעלה שאמר 'אמחה', היינו לאחר שפשט ידו במקדש".
