מוראו של אברהם לפני ברית בין הבתרים
אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד (טו, א)
ממה התיירא אברהם?
מדרש רבה (מד, ז): "רבי ברכיה אמר: משם נתירא… שמא תאמר שם שיש בלבו עלי שהרגתי את בניו".
רמב"ן: אברהם היה מתיירא מהמלכים, שהיו רבים ממנו, שמא הם או צאצאיהם ילחמו בו ויהרגוהו. חשש נוסף, שמא ימות ללא בנים.
משך חכמה: אם אברהם לא היה יוצא להילחם ולהציל את אנשי סדום, הם היו נופלים בשבי בידי ארבעת המלכים. משניצלו הודות לרחמיו של אברהם, חשב שאולי יתעוררו מכך לרחם על אחרים, דבר שלא קרה, ואדרבא הם עוד הוסיפו להיות אכזריים כמו שכתוב "וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים". כתוצאה מכך, אברהם התחרט שהצילם, כי יתכן שאם לא היה מצילם, לא היו מרבים באכזריות, וההצלה גרמה להם שיגיעו לכך. על כך אמר לו הקב"ה: 'אַל תִּירָא אַבְרָם', גם אם לא היו ניצולים, לא היו משפרים את מעשיהם הרעים, ולא אתה גרמת לכך.
שפת אמת: שורשו של אברהם הינו 'חסד'. במלחמת המלכים השתמש אברהם רבות בגבורה, עת היכה את ארבעת המלכים. אברהם חשש שמא ירד ממדרגת החסד והושפע מהמלחמה לרעה.
