מה חידש יתרו במילים אַנְשֵׁי אֱמֶת שׂנְאֵי בָצַע
וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת… (יח, כא)
וכי משה לא ידע זאת? מדוע הוצרך לעצת יתרו?
כתוב במכילתא דרבי שמעון בר יוחאי: "חביב הוא יתרו שניתן לו מקום להתגדר בו זה מינוי זקנים. והלא מינוי זקנים היה דבר הגון לפני הקב"ה, ומפני מה לא ציווהו הקב"ה למשה תחילה? אלא כדי ליתן גדולה ליתרו בעיני משה וכל בני ישראל לומר גדול היה יתרו שהסכים הקב"ה על דבריו. אף יתרו לא אמרה, אלא על תנאי שאם יסכים הקב"ה על דבריו שנאמר 'אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה וְצִוְּךָ אֱלֹהִים'".
תולדות יצחק מתרץ שיש דברים שלא ראוי שבעלי הדין יאמרו, אלא גורם זר. אם משה היה אומר זאת, היה מתפרש שרוצה להשליך ממנו את האחריות ולהטילה על אחרים. כמו כן, יכל להצטייר שמשה עושה זאת דרך גאוה, שמעביר את הדברים הקלים לאחרים לשפוט, ונוטל לעצמו את הדברים הקשים.
מאידך, אם בני ישראל היו אומרים זאת, היה נראה שפוגעים בכבודו של משה, שאין רצונם שיהיה דיין עליהם, כמו גם רצון של כל אחד שהדיין יהיה משבטו, שיטה את הדין בעדו. יתרונו של יתרו היה בהיותו אדם זר, שלא ניתן לחשוד בו בכל רצון או נגיעה אישית.
דבר תורה לפרשת יתרו
