מד, יח וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה
יהודה לא חידש דבר בדבריו ליוסף, מדוע הוא חזר על דבריו?
מצבו של יהודה באותו הזמן היה קשה, הוא ערב את בנימין כלפי אביו, והיה נראה שהם נקלעו לצרה.
מבאר ה'שפת אמת', שיהודה לימד אותנו יסוד גדול, לכל מי שנמצא בצרה, ב"הסתר פנים". העצה היחידה, להעמיק בהכרתו שבכל מצב, חמור ככל שיהיה, יש את רצון הקב"ה. וכל הצער הוא רק חיצוני, אבל בפנימיות מוסתר הטוב.
השם 'יהודה' מלשון 'הודאה', מרמז גם שכל יהודי מודה לה' יתברך על כל דבר קטן ומכיר בכך שהכל ממנו יתברך. רק ע"י הודאה על הכל, ניתן לגשת ולהתפלל.
'ויגש אליו' – לה' יתברך, 'יהודה' –בבחינת הודאה להקב"ה על אף ההסתר פנים.
הוא לא חידש כלום, הוא רק חזר על כל השתלשלות העניינים, אבל בהכרה גמורה שהכל לטובה ולברכה ולקבל את רצון הקב"ה בשמחה, ואז אכן זכה ל'ולא יכול להתאפק יוסף' שנתגלה כל ההסתר וראו את הטוב בגילוי השלם.
