מהות הקרבת קרבן לה'
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם (א,ב)
מה ענין הקרבן?
מלשון 'קרבה'. אדם שחטא התרחק מהבורא וצריך להתקרב חזרה.
כדי להראות קירבה צריך להקריב משהו. הנותן מתנה יקרה לאדם חשוב מראה עד כמה מקורב אליו, וככל שתגדל המתנה כך תגדל הקרבה.
כשלוקחים כבש או פר להקרבה, שוחטים ושורפים על גבי המזבח ומראים לבורא שאנו מוכנים ל"שרוף את ממוננו" עבורו. אבל, גם להקרבה יש גבול. אמר הקב"ה: "מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָקָר וּמִן הַצאֹן תַקְּרִיבוּ אֶת קָרְבַנְכֶֶם".
ועל כן, בשעה שמוקרב הקרבן יחשוב החוטא שהוא היה צריך להיות במקום הכבש וכל הפעולות שנעשו בכבש, היה הוא צריך לעבור. ממחשבה זו יתעורר לתשובה.
כפי שכתב הרמב"ן בפרשת השבוע (א, ט): "כדי שיחשוב אדם בעשותו כל אלה כי חטא לאלהיו בגופו ובנפשו, וראוי לו שישפך דמו וישרף גופו לולא חסד הבורא שלקח ממנו תמורה וכפר הקרבן הזה שיהא דמו תחת דמו, נפש תחת נפש, וראשי אברי הקרבן כנגד ראשי אבריו, והמנות להחיות בהן מורי התורה שיתפללו עליו".
הנהגה זו שונה בתכלית מתפיסת אומות העולם, שהרחיקו לכת וקבעו שכדי להתבטל כלפי העבודה זרה נדרש להקריב אפילו את בניהם למולך.
