מדוע כתבה התורה 'וְיִקְחוּ', ולא 'ויתנו'?
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי (כה, ב)
מדוע כתבה התורה 'וְיִקְחוּ', ולא 'ויתנו'?
פסיקתא זוטרתא: "אני נתתי לכם את תורתי וקחו גם אותי. 'לִי' במקום אותי, שנאמר 'וְלִי אֲנִי עַבְדֶּךָ' (מלכים א' א, כו), לכך נאמר 'וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה'".
בכור שור מתרץ שהמילה 'וְיִקְחוּ' מתייחסת לגזברים, שיקחו מהעם. הזהירה התורה שלא יקחו בחזקה, אלא רק 'מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ'.
תולדות יצחק מבאר שקיחה עניינה קנין. לעיתים הנותן נחשב למקבל, כגון כשהמקבל חשוב. 'וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה', 'ויקחו ממני תרומה'. הקב"ה אומר: בנותנם לי תרומה הם מקבלים ממני, אני נהיה הנותן והם המקבלים.
מלבי"ם מסביר שהקב"ה התנה כמה פרטים: א) רצה שהתרומה תהיה בנדיבות לב ומתוך רצון חפשי ולא בהכרח, ועל כן אמר 'וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה', ולא אמר 'ויתנו לי תרומה', שמשמעותו חיוב שכל אחד יתן. ב) 'לִי', לשמי, שלא יתערב רצון חיצוני להתכבד או להתפאר בנדבתו. ג) 'תְּרוּמָה', שהנותן לא יתן את כל רכושו, אלא רק תרומה. ד) 'מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ', מדגיש שהנותן עושה זאת בטוב לב מרצונו ומתוך בחירה, ולא מתוך הכרח, שכפו עליו. ה) 'כָּל אִישׁ', לא רק מהעשירים והנכבדים. ו) 'יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ', גם נדבות בעלות ערך נמוך, לא רק נדבות גדולות.
