וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה (כג, טו)
כתב הרמב"ן: "והימים הספורים בינתים (בין פסח לעצרת), כחולו של מועד בין הראשון והשמיני בחג" (כג, לו).
מדוע ימי ספירת העומר נחשבים כימי חול המועד?
ביאר רבי אליהו ברוך פינקל: כשם שהנס בגשמיות של יציאת מצרים הסתיים ביום שביעי של פסח על ים סוף, והימים שביניהם הם ימי חולו של מועד, באותו אופן, בנס של רוחניות, כל זמן שלא קיבלו התורה ופסקה זוהמתן, עדיין לא נגמר החג, ולכן מה שבין פסח לעצרת הוא חול המועד.
ביציאת מצרים נכללו שני דברים: א. גלות וחירות הגוף, באמצעות הפקעת השעבוד. ב. גלות הנפש במ"ט שערי טומאה.
החירות באה לאחר מכן באמצעות קבלת התורה, ויש בזה שני מהלכים של חירות: א. חירות גשמיות של הגוף, שהשתעבדו ויצאו לחירות ביציאתם ממצרים, ב. רוחניות של הנפש, ששקעו בטומאה, ויצאו לחירות בקבלת התורה.
ולכן בליל הסדר אנו אומרים בברכת 'אשר גאלנו': "על גאולתנו", דהיינו גאולת הגוף, "ועל פדות נפשנו" זו גאולת הנפש.