"וַיְצַו יוֹסֵף וַיְמַלְאוּ אֶת כְּלֵיהֶם בָּר וּלְהָשִׁיב כַּסְפֵּיהֶם אִישׁ אֶל שַׂקּוֹ" (מב, כה)
פעם הוצרך הגרי"ז סולובייצ'יק לשלוח מכתב בדואר, אך היה זקוק לאיש נאמן שידאג לכך שהמכתב יוחתם כראוי ויישלח לתעודתו. קרא הגרי"ז לאדם נאמן והושיט לו את המכתב יחד עם שטר כסף גדול.
השליח ראה את השטר והציע מיידית: אני אשלם את הסכום הפעוט למשלוח המכתב מכיסי והרב יחזיר לי בהזדמנות את הסכום. סירב הרב מבריסק והסביר: יכולתי לתת לך סכום פעוט כפי עלות המשלוח, אלא שרצוני שתהיה מוכרח לשוב אלי לעדכן אותי בתוצאות השליחות, לכן הענקתי לך שטר גדול.
דבר זה, המשיך הרב מבריסק להסביר, למדתי מיוסף הצדיק. כשהגיעו השבטים לשבור אוכל ממצרים, הטמין יוסף בכליהם את סכום הכסף שהביאו עמם, מה היתה מטרתו בכך? סתם רצה לצער אותם?
אלא שיוסף הצדיק רצה לוודא שהשבטים יחזרו שנית למצרים, גם אם ימצאו מקור אחר של אוכל בינתיים.
כדי להבטיח זאת, הטמין בכליהם ממון שאינו שלהם, כך היה בטוח שצדיקים כמותם ישובו אליו שנית להשיב את הממון.
