כט, ב וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה… וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר
מדוע האבן היתה מונחת על פי הבאר?
רד"ק מבאר שבאר זו היתה מקור המים היחיד בעיר להשקות את הצאן. אנשי העיר שמו אבן גדולה על פי הבאר כדי למנוע בזבוז מים, שכן הצאן שותים מהשוקת רק מים "טריים", שנשאבו בסמוך. אילו היתה הבאר פתוחה לכל, וכל אחד היה שואב כאוות נפשו, היה שואב כל רועה רק עבור עדרו והמים הנותרים בשוקת היו נשפכים ומתבזבזים. הצאן שבעדר שהיה מגיע כעבור שעה או שעתיים לא היה שותה ממים אלו שנשאבו כמה שעות קודם. הם שמו אבן גדולה על פי הבאר, שיוכלו להרימה רק כל אנשי העיר ביחד. ומוסיף אברבנאל שהיה מחסור במים ושמו את האבן לחסוך במים.
אך רש"ר הירש מבאר שבאר ציבורית אמורה להיות מכוסה בכיסוי קל, כדי שיוכלו להרימה בקלות. אולם את פי באר זו כסתה אבן גדולה וכבדה, קו אפייני לבני ארם, שאינם נותנים אמון זה בזה, ועינו של האחד צרה בשל חברו, שמא חלילה ישאב אחד יותר מרעהו, ועל כן כיסו אותה בכיסוי כה כבד, שרק במעמד כולם ובכוחותיהם המשותפים יכלו לשאוב מים מהבאר.