מדוע אסרה התורה להשחית את עצי עיר במלחמה
כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר (כ, יט)
מדוע התורה אסרה לכרות את עצי העיר?
אבן עזרא: ממנו תאכל, מדוע? משום ש'האדם עץ השדה'. בכריתת העצים הוא כמו שחובל בנפש.
בכור שור: "כי תצור אל עיר ימים רבים, שתראה שאתה צריך לישב עליה ימים רבים מפני חזקה וגובה חומותיה ומגדלותיה, זה לך עצה: שלא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן להכריתו ולהשחיתו, כי ממנו תאכל ותתפרנס במצור".
רמב"ן: התורה הזהירה לא להשחית את עצה, לכרות אותם דרך השחתה שלא לצורך המצור. מדוע? משום שדרכם של הנלחמים שמשחיתים בעיר.
ספורנו: דרכם של אנשי המלחמה, שכשאינם בטוחים בנצחונם בקרב, ולא יודעים אם יצליחו לכבוש את עיר האויב, שכורתים עצים ומשחיתים את כל אשר בדרכם, כדי להזיק לבני העיר. לעומתם, הלוחמים הבטוחים שיצליחו לכבוש את העיר ולהתיישב בה, לא ירצו להשחית את עציה ולא יחריבו את העיר, שהרי כם יעשו כך יזיקו לעצמם, משום שבסופו של דבר הם עתידים לשבת בעיר ולאכול מפירותיה.
התורה הורתה "לא תשחית את עצה", מדוע? "כי ממנו תאכל", מובטח לך מראש שתנצח את אויביך ותכבוש את ארצם, וממילא תזכה גם לאכול מפירותיהם, ועל כן אל תשחית את עצה, למען לא תזיק לעצמך.
