מאחר שמשה דיבר לזקני העם, מדוע 'כָל הָעָם יַחְדָּו' ענו לו?
וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה (יט, ח)
מאחר שמשה דיבר (בפסוק הקודם) לזקני העם, מדוע כתוב ש'כָל הָעָם יַחְדָּו' ענו לו?
הרמב"ן מתרץ שמשה אמר את הדברים לזקנים, כשבני ישראל שמעו אותם, ולא המתינו לתשובת הזקנים, אלא 'וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו… נַעֲשֶׂה'.
רלב"ג מבאר שמשה אמר את הדברים לזקנים. הם הגישו את הדברים לכל העם, שהגיבו ואמרו 'נַעֲשֶׂה'.
אור החיים מסביר שמאחר וציווה אותו הקב"ה לדבר אל כלל ישראל, חשש משה שמא תארע תקלה וחלילה לא יקבלו ישראל את התורה, ועל כן פעל בחכמה רבה. הוא הושיב לפניו את הזקנים ודיבר לפניהם, כשכל ישראל עומדים ושומעים את דבריו. בידעו שתגובות הזקנים תהיינה ענייניות, עשה זאת משה משום שחשש מתשובות לא הוגנות מצד העם. לאחר שהשיבו הזקנים כראוי, תפקידם היה להעביר את הדברים, כל אחד לבני משפחתו. בני ישראל חשו בחששותיו של משה, וכדי להוציא עצמם מהחשד, לא נתנו לזקנים להשיב תחילה, אלא 'וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה', מדעתנו השלמה וברצוננו הפשוט. העם ענו עם הזקנים, והראו בכך אחדות עצומה, שאיש לא הקדים או איחר את חברו, כמו גם לא שינה מחברו, אלא כולם ביחד, בו זמנית.
