לה, כ וַיֵּצְאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה

הפרשה פותחת במילים: "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל…". אם כן ברור שכשסיים משה את דבריו, יצאו בני ישראל "מלפני משה", ומדוע היה צורך לשוב ולכתוב זאת בפסוק זה?

מכאן ניתן ללמוד לקח מוסרי עמוק – אינה דומה יציאה ליציאה. על פי מראהו של האדם, על פי התנהגותו והליכותיו, ניכר מהיכן בא ומאין יצא. אם ראית אדם היוצא ממקום פלוני, כל גופו מתנועע כמוכה ירח ודעתו זחה וגסה עליו, דע שודאי מבית מרזח יצא, שם שתה לשכרה. לעומתו, אם ראית אדם היוצא ממקום פלוני, סבר פניו רצינות והליכתו שקולה ומדודה, אות הוא כי יצא כעת ממקום תורה ויראה.

התורה מלמדת אותנו, שכשסיים משה רבינו לומר את דבריו לבני ישראל – "ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה", שכל הרואה אותם היה מכיר ויודע מהיכן יצאו – "מלפני משה".