וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם (ח, ג)
המגיד מדובנא הסביר את משמעות הפסוק במשל לעני שהגיע לכפר אחד, שבו התגוררו 2 משפחות יהודיות זו מול זו. האחת, משפחתו של יהודי יקר מכניס אורחים והשניה משפחתו של קמצן, רע לב.
איתרע מזלו ופנה לביתו של הקמצן הרע וביקש לאכול. כששמע הקמצן את מבוקשתו, ענהו בתמיהה: "לאכול? בזעת אפך תאכל לחם". הוא הוציאו לחצר, הראה לו ערמת גזעים ואמר: "אם תחטוב את העצים האלו להסקה תקבל אוכל לשובע".
לא נותרה לעני ברירה והחליט לעבוד בפרך. לפנות ערב סיים את מלאכתו והתייצב לפני בעל הבית וביקש את ארוחתו. הקמצן השיב לו: הארוחה מחכה לך בבית ממול. הודה לו העני והלך לבית שממול. שם קבלוהו בסבר פנים יפות, וערכו לפניו שלחן גדוש מטעמים. משאכל ושבע הציעו לו את מיטתו, ובבוקר השכים והלך לדרכו.
לימים ישב עם חבריו ששוחחו על נדודיהם ועל קורותיהם. פתח העני וסיפר על המקרה שאירע לו, שבעל הבית העבידו בפרך והפנה אותו לבית שממול. צחקו עליו חבריו והסבירו לו שנפל בפח. הם אמרו לו שיגע בחינם וכל עמלו היה לריק. אילו היה פונה בתחילה לבית השני שממול, היו מגישים לו אותה ארוחה ובחינם ללא כל טורח.
סיים המגיד מדובנא את משלו ואמר: כך גם אנו מתנהגים פעמים רבות. אנו עמלים ועובדים ללא הרף ומבזבזים הרבה כח כדי להשיג עוד משהו, אבל בסוף מראים לנו שהפרנסה נמצאת למעלה. משמים פותחים בפנינו פתח הצלה שכלל לא חשבנו עליו, ואילו היינו פונים בתחילה לאותו מקור, למעלה כבר היינו נושעים ובחינם ללא כל טורח.