ז, ז וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו… אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל
נכנס 'מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל', "נח – מחוסר אמנה היה" (מדרש רבה לב, ו)
כיצד ניתן לומר על נח, שבנה תיבה 120 שנה וכך ניסה להשפיע על בני דורו, שהיה "מקטני אמנה", ונכנס לתיבה רק מפני מי המבול?
א. ה'מליץ יושר' מבאר שנח לא היה חסר אמונה חלילה. נח התקשה להאמין שהקב"ה, שהוא טוב ומטיב יאבד את החוטאים, ועל כן מי המבול, הם שדחקו אותו להיכנס לתיבה.
ב. רבי יהונתן אייבשיץ מתרץ שלנח היתה כוונה טובה ורצון חיובי להגן על דורו. הוא הבין שכל עוד לא נכנס לתיבה, המבול לא יירד. הוא התעכב בכניסתו לתיבה, כדי "להרוויח" זמן נוסף, שבני דורו אולי ישובו, כשם שאנשי נינוה אמרו: "מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב וְנִחַם הָאֱלֹהִים וְשָׁב מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְלֹא נֹאבֵד" (יונה ג, ט), בעקבות תוכחת ונבואת יונה בן אמיתי.
ג. רבי יחזקאל לוינשטיין לומד מכאן שיש דרגות באמונה. אמונה אינה צומחת מאליה, רק לאחר יגיעה והתבוננות אפשר לרכוש אמונה שלימה ולחיות את האמונה. נח הגיע לדרגה גבוהה באמונה, אך לא לאמונה מושלמת.