כבוד לכל אדם
וְשִׁסַּע אֹתוֹ בִכְנָפָיו לֹא יַבְדִּיל וְהִקְטִיר אֹתוֹ הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ עֹלָה הוּא אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה' (א, יז)
רש"י: "בכנפיו – נוצה ממש, והלא אין לך הדיוט שמריח ריח רע של כנפים נשרפים ואין נפשו קצה עליו, ולמה אמר הכתוב "והקטיר"? כדי שיהא המזבח שבע ומהודר בקרבנו של עני"
בפרשתנו אנו מתחילים לקרוא בחומש ויקרא, ובתחילתו אודות הקרבנות.
ברש"י הנ"ל יש מוסר השכל גדול. טבעו של אדם להתענג בהימצאותו במחיצתם של עשירים הלבושים בקפידה, מסודרים ונקיים וכל הופעתם מעוררת כבוד, בשונה מתחושתו כשנמצא בחברת עני שבגדיו קרועים, בלויים ומלוכלכים, ובפרט כשנודף ממנו ריח לא נעים, ומתרחקים ממנו.
לא כך הן דרכי ה' שנצטווינו ללכת בהן. רש"י מלמדנו שדוקא לאדם כזה יש להתקרב, לסייע בידו ולהראות לו פנים שוחקות, ובודאי שאין היתר להראות לו שמץ של סלידה מהאי נעימות הנגרמת על ידו לאחרים.
נצטווינו לכבדו, שכן שכינה עמו, וכך מכבדים את הקב"ה.
