יציאת נח ובניו מהתיבה – דבר תורה – פרשת נח
וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ (ט, א)
לאחר שנתברך אדם הראשון, מדוע בירך הקב"ה גם את נח בברכה זו?
רד"ק מבאר שלאחר שהתכסתה הארץ במים במבול התחדש העולם, שנהיה לתוהו ובוהו והיה צורך לברכו, כשם שבירך את אדם הראשון לאחר בריאת העולם, משום שהיה סוג של בריה חדשה.
אברבנאל מבאר שכשיצאו נח ובניו מהתיבה והבינו שנותרו יחידים בעולם, התאבלו על מיתת קרוביהם, שמתו במבול וקצו בחייהם, הם לא רצו להוליד ולדות ולהמשיך לקיים את העולם.
חז"ל מתארים את תחושתם (מדרש רבה לד, ו): "אמר: אצא ואהיה פרה ורבה למארה? עד שנשבע לו המקום שאינו מביא מבול לעולם". נח סירב לצאת מהתיבה, משום שחשש לצאת ולפתח את העולם, שעלול להגיע שוב למצב של כליון, כמו המבול שזה עתה היה. נח הסכים לצאת מהתיבה רק לאחר שנשבע לו הקב"ה שלא יביא יותר מבול לעולם.
כשראה זאת הקב"ה, בירך את נח ובניו ואמר להם: "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ", כלומר אתם תעשו קרובים ואוהבים מהיוצאים מחלציכם, שיהיו יותר נאמנים באהבה מהאנשים הזרים.
