ייחודו של שבט דן
דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל (מט, טז)
מה ביאור המילים 'כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל'?
מדרש רבא (צט, יא): "כמיוחד שבשבטים זה יהודה, דבר אחר, 'כְּאַחַד', כיחידו של עולם שאינו צריך סיוע במלחמה, כך שמשון העומד מדן אינו צריך אחרים שיסייעו אותו בלא חרב, אלא בלחי חמור".
פסיקתא זוטרתא: "זה שמשון בן מנוח… ששפט שבטי ישראל כאחד, שהקב"ה נקרא אחד, כשם שהקב"ה אינו מטריח על ישראל יותר מידי, כך שמשון היו שופט את ישראל ולא היה מטריח עליהם".
מדרש שכל טוב: "לפי שהתחיל בו לדבר בבני השפחות, לכך אמר: 'כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל', כלומר כמיוחד שבשבטים כאחד מבני הגבירות".
אלשיך: בדרך העולם שהדיין דן את בני עירו וקהלו בצורה שונה מאשר אנשים אחרים שאינם בני שבטו. יעקב אמר על שמשון, שלא היה מחניף לאנשי שבטו, אלא דן אותם 'כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל', כיתר השבטים.
כלי יקר: על אף שבסדר המסעות דגל יהודה נסע ראשון, לעומת דן שנסע אחרון, היחס אליו כאל יהודה, המיוחד שבשבטי ישראל. שמשון שפט את ישראל בדורו כדוד בדורו. יהודה שנמשל לאריה שעיקר כוחו בזנבו נסע בראשונה. כשהלך יהודה לפני מחנה ישראל ואחוריו כלפי העם, דומה כאילו זנבו פונה למחנה ישראל. לעומתו דן שנמשל לנחש, נסע באחרונה. כוחו בפיו, ולכן נסע באחרונה, כשפיו פונה אל מחנה ישראל שבו ידין עמו.
