טענת יוסף שאחיו מרגלים – דבר תורה – פרשת מקץ

וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם (מב, ט)

על מה ביסס יוסף את טענתו, שאחיו מרגלים?

רמב"ן מתרץ שמלשון הפסוק 'וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים כִּי הָיָה הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן', משמע שהיו הראשונים והיחידים עד כה שהגיעו מארץ כנען, ועורר את חשדו של יוסף, מדוע רק הם הגיעו למצרים, מה עם שאר אנשי ארץ כנען, ומכאן הגיע למסקנה 'מְרַגְּלִים אַתֶּם'.

בית הלוי מסביר שכשפוגשים מתארח בארץ זרה, אם לא מכירים אותו, מקובל ששואלים 'מאין אתה', ועל כך עונה: ממקום פלוני. וכשפוגשים אדם מוכר, לא מקובל לשאול 'מאין אתה', שהרי ידוע מהיכן הוא, אלא שואלים 'מאין באת לכאן', כשכוונת השואל להבין את ענין הגעתו לכאן, ועל כך מקובל שישיב לו שהגיע לעסק, לשמחה או לדבר אחר.

יוסף לא שאל אותם 'מאין אתם', אלא 'מֵאַיִן בָּאתֶם' (לעיל פסוק ז), ועל כך השיבו 2 תשובות: א. 'מֵאֶרֶץ כְּנַעַן', ב. 'לִשְׁבָּר אֹכֶל'. בתשובתם השניה תלה יוסף את טענתו שהם מרגלים, שכן הוא לא שאל אותם מדוע הגיעו למצרים. מהצורך שלהם לענות תשובה נוספת, על שאלה שלא נשאלו, הסיק יוסף שמסתמא הם מרגלים.