טוהר המידות

וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם (יא, כח)

הקב"ה הורה למשה לאסוף 70 איש מזקני ישראל אל אוהל מועד, ועליהם להאציל מהרוח האלוקית.

בתוך תהליך זה התרחש אירוע חריג: אלדד ומידד, שני זקנים שנשארו במחנה ולא יצאו עם כולם אל אוהל מועד, והתחילו להתנבא בקרב העם בתוך המחנה. יהושע בן נון, משרת משה הגיב בקריאה נחרצת: "אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם".

מדוע ביקש יהושע לעצור או לכלוא את אלדד ומידד?

מבאר אור החיים שיהושע שמע את נבואתם ש"משה מת ויהושע מכניס". כדי להסיר כל חשד שמא הוא חפץ בגדולה זו או ששמח במיתת משה רבו, מיהר לצעוק "כלאם", להראות שדבריהם מאוסים בעיניו ואין הוא חפץ בגדולה זו.

יהושע, בחרדתו העמוקה שמא ייחשד כמי שחפץ בגדולה העתידית או חלילה שמח במיתת רבו, מיהר לדרוש את כליאתם כדי להוכיח לכל שדבריהם מאוסים בעיניו וכי הוא מתנער לחלוטין מנבואה זו.

רואים אנו את החשיבות של טוהר המניעים מול החרדה מחשדנות הציבור. הפחד המשתק מפני "מה יגידו" והחשש שמא יפרשו את השתיקה כאינטרסנטיות. יהושע פעל מתוך דחף פנימי להוכיח את נקיות כפיו. עבורנו, זו תזכורת לחשיבות של בירור המניעים הפנימיים שלנו. עלינו להשקיע מאמץ ביושר פנימי מוחלט, ובמקביל לפעול מתוך ענייניות אמיצה ולא מחרדה מתמדת מהאופן שבו מעשינו יתפרשו בעיני הסביבה.