חששם האמיתי של המואבים מפני בני ישראל
וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (כב, ג)
רש"י: ויקץ מואב – קצו בחייהם
מדוע הפחד של המואבים הביא אותם למצב שקצו בחייהם?
השאלה מתעצמת נוכח ביאור רמב"ן שהם חששו שמא בני ישראל יכבשו את הערים שסביבות מואב ויטילו מס על המואבים. וקשה, וכי חשש זה, של הפסד ממון תשלום מס הביא אותם למצב שהם קצו בחייהם?
מבאר הרב שטרנבוך שהחשש של המואבים היה גדול הרבה יותר. הם חששו שאם עם ישראל יתגברו עליהם במלחמה וישלטו עליהם, יתחילו בני ישראל להסתובב ביניהם, ויהיה להם קשה יותר להמשיך ולחיות חיי תאווה והפקרות כתאוות ליבם.
כשהם יראו את האמת והיופי שבחיי קדושה כעם ישראל, מצפונם לא יניח להם להמשיך ולנהוג בהפקרות כדרכם. מסיבה זו הם קצו בחייהם "מפני בני ישראל". כשהחלו לחשוש שמצפונם יפריע להם לחיות חיי תאווה והפקרות, נפסק מהם הטעם "הטוב" שבחייהם. אדם מופקר חי רק כדי למלא את תאוותיו, וברגע שאינו יכול למלא אותם, עבורו אין זה יותר בגדר 'חיים', ומזה חששו המואבים.
