כא, א וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם
פרשת משפטים עוסקת בדיני ממון שבין אדם לחברו.
מדוע מיד לאחר פרשת מתן תורה פתחה התורה בדינים שבין אדם לחברו דווקא, והקדימה אותם לדיני בין אדם למקום?
ביאר רבי ישראל סלנטר, שהתורה רצתה בכך להודיע את גודל חשיבות ומעלת 'בין אדם לחברו', שחשוב אצל הקב"ה לא פחות מ'בין אדם למקום', ולבל נטעה להניח את עיקר הדגש בעבודת ה' רק על 'בין אדם למקום'.
על כל אחד לדעת שגם דיני 'בין אדם לחברו' ניתנו משמים, והם חשובים באותה המידה כדינים ש'בין אדם למקום', ולא להיות חלילה כאותם שבמילי דשמיא מדקדקים בקלה כבחמורה, אבל במה שנוגע ל'בין אדם לחברו', הם מושחתים במידותיהם.
ניתן להוסיף, שכדי להבין את היחס שביניהן ניתן לראות את דברי חז"ל שאומרים שיום הכיפורים מכפר למי ששב בתשובה, בבחינת "עיצומו של יום מכפר", אולם על מצוות שבין אדם לחברו, גם יום הכיפורים אינו מכפר, עד שירצה ויפייס את חברו.
