חטאו של צלפחד
אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל ה' בַּעֲדַת קֹרַח כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ (כז, ג)
מה היתה כוונתן במילים 'כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת'?
רש"י: "לפי שהיו באות לומר בחטאו מת, נזקקו לומר לא בחטא מתלוננים ולא בעדת קרח שהצו על הקב"ה, אלא בחטאו לבדו מת, ולא החטיא את אחרים עמו. רבי עקיבא אומר: מקושש עצים היה. ורבי שמעון אומר: מן המעפילים היה".
בכור שור: "כלומר, לא מתו אחרים בחטאו, לא גרם לאחרים שימותו כמו שעשו מרגלים, שגרמו לכל ישראל שמתו במדבר. ובעדת קרח, שהיצו על משה ועל אהרן ומתו חמישים ומאתים, ואחר כך ארבע עשר אלף, ודין הוא שלא יחלקו בארץ. אבל אבינו לא מת, אלא הוא לבדו".
רמב"ן: "ודעתי בדרך הפשט, שאמרו ככה: בעבור שחשבו שמשה רבינו היה שונא עדת קרח יותר מכל החוטאים שמתו במדבר, שהם היו הקמים כנגדו והכופרים בכל מעשיו, וחשבו אולי בשנאתו אותם יאמר אל יהי לו מושך חסד…, על כן הודיעוהו כי לא היה מהם. ורמזו עוד שאינו במתי המגפות אבל במדבר מת על מיטתו, וטעם 'כי בחטאו מת' – אמרו: מת במדבר בעוונו, שלא זכה ליכנס בארץ".
חזקוני: "ולא היה בן עשרים באותו הפרק להיות הגזרה חלה עליו אלא בחטאו מת ודינו לירש".
רבי חיים פלטיאל: "כלומר הרוג בית דין היה, והרוגי בי"ד נכסיהן ליורשין ולפיכך שאלו בנותיו נחלה".
