חומרת קללות בלעם – דבר תורה – כי תצא
וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ (כג ו)
מדוע מייחסים חשיבות לקללות בלעם, וכי יש בהן ממש?
רבי איצל'ה מוולאז'ין ביאר את הפסוק עפ"י משל, לאדם שהיה לו כלב מזיק שהיה נושך כל עובר ושב. והחליטו הבעלים שהעצה היחידה היא לקשור אותו בחבלים היטב.
פעם עבר שם אדם שראה שהכלב יושב בשקט ואוכל. שאל את הבעלים, מדוע הנך כה מתאכזר לכלבך הטוב וקושרו בחבלים? השיבו הבעלים, שרק כשהוא קשור, הוא מתנהג בשקט.
האדם לא האמין. אמר לו בעל הכלב: אם רצונך, תוכל לנסות, אבל לא כדאי לך. בעל הכלב התיר את החבל ומיד קפץ עליו הכלב ונשך אותו, עד שהודה האיש שהוא צודק.
הנמשל, הקב"ה לא נתן נבואה לעכו"ם. בלעם, הנביא היחיד שהיה לגויים היה "כלב רע ונושך", וכשהתירו הקב"ה לרגע קט מחבליו, מיד נתן עצה להפיל רבבות מישראל.
והוסיף הגרי"ז זצ"ל שלפי זה מבוארת גם שאלתנו, קללות בלעם גרועות ביותר. ההתמודדות היחידה איתם היתה רק להפוך אותן לברכות. ומכאן ניתן להבין עד כמה היו קללותיו חמורות.
דבר תורה – כי תצא
