חומרת פגיעה בכל אדם

הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְסָמְכוּ כָל הַשֹּׁמְעִים אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁוֹ וְרָגְמוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה (כד, יד)

פרשתנו מסתיימת בדין המקלל. הקב"ה אומר למשה: "הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה" (כד, יד) התורה מספרת על מעשה שאירע עם בן האשה הישראלית, שנקב שם השם וגידף, ועוברת לדון בעניינים שבין אדם לחברו.

מה ענין בין אדם לחברו בתוך מצוות שבין אדם למקום?

התורה לימדה כאן את מעלתו של היהודי, שהרי כל אחד מישראל הוא חלק אלוקי ממעל, כמובא בזוהר הקדוש, וכיון שכך הפוגע באדם מישראל, הוא כמו המקלל את הקב"ה חלילה, ומנגד, הפוגע בבניו של הקב"ה הרי זה כפוגע בהקב"ה בעצמו.

על עבירות של בין אדם לחברו צריך להיזהר כל השנה, ובפרט בימי ספירת העומר, שבה נהרגו 24,000 תלמידיו של רבי עקיבא, על שלא נהגו כבוד זה בזה, שכן אמרו חז"ל שאין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו.