א, ח וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף
רש"י: "אשר לא ידע – עשה עצמו כאלו לא ידע", שהיה בעל כפיות טובה שלא זכר חסדיו הראשונים של יוסף.
התייחסותה של התורה ל'בין אדם לחברו' מדהים, שהרי פרעה היה רשע מרושע, ושיעבד את עם ישראל באכזריות, וגזר להרוג את הזכרים, והיה שוחט 300 תינוקות ביום לרחוץ בדמם, אך כשהתורה באה להגדיר את טיבו ומהותו של פרעה, לא כתבה התורה "ויקם מלך רשע", אלא "ויקם מלך חדש", ומדגישה שה'חדש' פירושו שהתחדשו גזירותיו, שהיה כפוי טובה, שלא זכר את החסדים הראשונים של יוסף שעשה עמו, ומשמע מזה שעל אף שהיה רשע ואכזר, שרש התביעה עליו היתה על שהיה כפוי טובה.
מדוע התורה מתייחסת להיותו כפוי טובה בחומרה?
משום שרק מתוך שהיה כפוי טובה היה מסוגל להתאכזר לאומה שלמה שבתחילה הטיבו עמו. ועל כן, למרות שהיה רשע גדול, תבעו אותו על מידה זו של כפיות טובה, שהיא השורש של הכל.
