'חויה בשולחן שבת' לפרשת תרומה תשפ"ו

כתיבת הכסף בין התרומות

וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת (כה, ג)

מדוע נכתב הכסף, והרי לא מצינו במשכן כסף שהגיע כנדבה?

רש"י: "כולם באו בנדבה, איש איש מה שנדבו לבו, חוץ מן הכסף שבא בשוה מחצית השקל לכל אחד, ולא מצינו בכל מלאכת המשכן, שהוצרך שם כסף יותר, שנאמר 'וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה… בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת…', ושאר הכסף הבא שם בנדבה עשאוה לכלי שרת".

רס"ג: אמנם מצינו בתורה שנדבו כסף למשכן רק בפקודי העדה, אך כוונת התורה בנדבת הכסף היתה על כסף אחר, שהיה לצורך שלחן כסף, שכן לא יתכן שלא היה שם שלחן לצורך תיקון, חיתוך או רחיצה עליו וכן נדבה לחצוצרות ולמזרקים.

אבן עזרא: התורה לא חששה להכליל בכלל התרומות גם דבר נוסף, את הכסף, בתורת נדבה. מצינו בתורה, שכותבת ומכלילה פרטים שהם מיעוט ולא חלק מהקבוצה, כדוגמת 'אֵלֶּה בְּנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְּפַדַּן אֲרָם', (בראשית לה, כו), למרות שבנימין עדיין לא נולד (בנימין נולד רק לאחר שנכנסו לארץ ישראל).

אברבנאל: "ומחצית השקל שנתנו כל הנמנים היה מפני שבא הכסף מועט בנדבה. והיו צריכים אליו הרבה לאדנים ולכן עשו מהמטבע ההוא אשר נתנו הנמנים כסף למלאכה לא שיצטרכו בו למטבע".

וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ (כה, כא)

מדוע כתבה זאת התורה, לאחר שנכתב לעיל פסוק טז 'וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ'?

רש"י: "לא ידעתי למה נכפל, שהרי כבר נאמר 'וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת'. ויש לומר שבא ללמד, שבעודו ארון לבדו בלא כפרת, יתן תחילה העדות לתוכו, ואחר כך יתן את הכפרת עליו. וכן מצינו כשהקים את המשכן נאמר 'וַיִּקַּח וַיִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֶל הָאָרֹן', ואחר כך 'וַיִּתֵּן אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל  הָאָרֹן מִלְמָעְלָה'".

חזקוני: לאחר שכתבה התורה 'בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ', הזהירה בפסוק שאחריו שינהגו קדושה בארון, משום שלוחות העדות נתונות בו. בפסוק זה נכתב עיקר הציווי של הלוחות שבארון.

רבי חיים פלטיאל: כפל הלשון מלמד ששני לוחות עדות יונחו בארון, לוחות ושברי לוחות, כפי שכתוב 'אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן', מלמד שלוחות ושבריהן מונחים בארון, ולכן הארון צריך להיות גדול יותר.

הדר זקנים: "בא ללמדנו לתת הלוחות בארון קודם שתשיב את הכפורת".

אור החיים: התורה חזרה על לשונה, להדגיש שהלוחות יהיו מונחים בארון לעולם, ולא ייצאו משם.