'חויה בשולחן שבת' לפרשת קורח

וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה

וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה (טז, יב)

מדוע נכתב שאמרו 'לֹא נַעֲלֶה' מה מלמדת התורה במילים אלו?

רש"י: "פיהם הכשילם, שאין להם אלא ירידה".

רשב"ם: סירובם היה – לא נעלה אליך למשפט. מקובל לומר שמי שהולך לשופט, הוא "עולה" אליו, כדוגמת 'ויעלו אליה בני ישראל למשפט', וכן 'ובעז עלה השער'.

אבן עזרא: אהל מועד היה ממוקם במחנה במקום גבוה. ולכן כתוב 'העלו מסביב…' (לקמן פסוק כד).

רש"ר הירש: "'עלה' איננו מציין רק הליכה למקום גבוה, אלא גם הליכה למקום שהוא נעלה בחשיבותו, הליכה אל איש רם מעלה, בייחוד הליכה לבית משפט… משה קרא להם בצורה ידידותית וביקש מהם לבוא אליו. אך הם שיוו להזמנתו את האופי של הזמנה לבירור וענו: לא נעלה אל "האדון", הוה אומר: לא נשמע לפקודתו. זו יהירות מצידו לצוות עלינו לבוא אליו, אין לו זכות לתת פקודות".

העמק דבר: "שהמשכן היה עומד במקום גבוה כמו בית המקדש, ומשה ובית דינו היו בהר".

משך חכמה: "כי צפו שגם משה ימות במדבר, לכן 'לא נעלה' – גם אנחנו גם אתה".

 

כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים

וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה' (טז, ג)

את מי הכליל קרח באמרו "כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים"?

רש"י: "כולם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה".

אבן עזרא: "כי כל העדה מיום מעמד הר סיני היו קדושים".

חזקוני: "הם הבכורים שנתקדשו כדכתיב 'קדש לי כל בכור' ועליהם העבודה מוטלת לעשות".

ספורנו: "מכף רגל ועד ראש כמו שאמר והייתם קדושים לאלהיכם".

אלשיך: "כי כל העדה כלם קדושים. ולא אמר 'כל העדה קדושים'. פן יאמרו הלא גם כי כל איש ישראל קדוש יאמר לו. אך בהתחבר יחד כלם שהוא עם משה ואהרן בכלל, לפי ערך גדולים כאלה לא יקראו כל ההמון קדושים. על דרך הכתוב אצלנו על המלאכים, כי יקראו קדושים בערך בני אדם, אך אצלו יתברך, הוא לבדו יקרא קדוש. לזה אמר כל העדה, אפילו בהתחבר כלם הם קדושים".

חת"ם סופר: "יש לפרש הודו [עדת קרח] שהכל בא לישראל רק ע"י משה, וזכה וזיכה את הרבים וזכות הרבים תלוי בו (אבות פ"ה י"ח), מיהו היינו אם עשה זה לכבוד שמים, אבל אם עשה זה לכבוד עצמו, מדרגתו פחותה וכלא הוא. וזה שאמרו 'רב לכם כי כל העדה כולם קדושים', מזה עצמו יש לכם זכות רב".

 

מדוע משה נפל על פניו

וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו (טז, ד)

מדוע משה נפל על פניו, כששמע זאת?

• רש"י: משום המחלוקת. לאחר שחטאו בעגל, במתאוננים ובמרגלים, היתה זו המחלוקת הרביעית. משל לבן מלך שעבר עבירה. אביו כעס עליו מאד ורק לאחר שמקורבו פייס אותו, סלח לו המלך. כך אירע גם פעמיים נוספות. אולם כשפשע לו בפעם הרביעית, לא רצה המקורב למלך לפייסו, משום שטען שלא יכול להטריח את המלך, וחשש שמא לא יקבל ממנו את הפיוס.
• רשב"ם: נפל על פניו להתפלל.
• אבן עזרא: בדרך של נבואה.
• בכור שור: משום שהתבייש על שחשדו בו שהוא מתכוון לשררה, להכתיר את אחיו.
• חזקוני: התבייש וכבש פניו בקרקע לתפילה.
• רבינו בחיי: משה ראה את עלבון אחיו וחס על כבודו ולכן נפל על פניו.