חובת תשלום לשכיר יום
בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא (כד, טו)
התורה מדברת על אדם שלא שילם לפועל את שכרו באותו יום. מלשון הפסוק "ולא יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא", דורשים חז"ל: "אפילו לא יקרא עליך אל ה' – מכל מקום 'והיה בך חטא'".
מדוע התורה הוסיפה את המילים 'וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל ה"?
דרש רבי שלמה קלוגר בספרו 'אמרי שפר' שחז"ל אמרו: "עניות מעבירה את האדם על דעתו ועל דעת קונו". כלומר, שהמחסור בממון גורם לאדם לעיתים לעבור על 'דעת קונו' – החיבור עם הקב"ה.
פועל זה ציפה לקבל את השכר בתום מלאכתו, ולא קיבלו. כשסיים את עבודתו והיה אמור ללכת להתפלל – לא הלך 'לקרוא אל השם', משום שהמחסור בממון טרד את מנוחתו ואת דעתו. על כך אומרת התורה "ואליו הוא נושא את נפשו", בשכר הזה שהיית אמור לשלם לו, לא תלויים רק ענייני הגוף, אלא גם ענייני הנפש.
הואיל ואין לו אפשרות אחרת להתפרנס לאחר ש"נתן לך" את זמנו וכוחותיו, ואתה לא שילמת וכתוצאה מכך הוא לא התפלל, הרי ש"ולא יקרא עליך אל ה'", שלא התפלל להקב"ה בגינך, "והיה בך חטא".
