זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל (יט, ב)
מדוע כפלה התורה לשונה וכתבה 'חֻקַּת הַתּוֹרָה'? מה ההבדל בין 'חוקה' ל'תורה'?
רש"י: "לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר: מה המצוה הזאת? ומה טעם יש בה? לפיכך כתב בה חוקה, גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה".
רשב"ם: "ולפנינו מפרש באיזו תורה הוא מדבר. דכתיב 'וזאת התורה אדם כי ימות באהל', כלומר חקת התורה שאמר למטה 'זאת התורה', פרה אדומה צוה לקחת, לעשות תורת טהרתו של אדם כי ימות באהל, להיטהר בו נוגע ונושא ומאהיל".
בכור שור: "חוק של הוראה".
חזקוני: "חוק של הוריות טומאה".
כלי יקר: "לכך נאמר 'זאת חוקת התורה', ולא נאמר 'זאת חוקת הפרה', לפי שנוסח זה הוא תשובה למינים המונים את ישראל לומר להם חק המלך יתברך הוא כי התורה במקום תיבת המלך, כי מאתו יתברך תצא תורה שלא יאמרו שאין מצוה זו מכלל מצוות התורה".
אור החיים: "'זאת חקת התורה', פירוש חקה זו של הטומאה ותנאי טהרתה תסובב מהתורה, כי על ידי שקבלו התורה נעשו עם בני ישראל דבר שהרוחנים השפלים תאבים להדבק בהם, להיותם חטיבה של קדושה עליונה בחייהם גם במותם, בחייהם שבנוגע במת או יאהילו עליו וכדומה תדבק בהם הטומאה שבמת…".
רש"ר הירש: "שני אלה הם הלכות יסודיות לכל תורת הטהרה והדינים שנאמרו בהם הם תנאי בל יעבור לקיום הטהרה. באין אמצעים להחזיר כשרות לכלים וטהרה לאישים אי אפשר לקיים את תורת הטהרה. ולפיכך שני אלה הם 'חוקות התורה': תקנות הנובעות מהתורה והתורה גרמה להן. והנה נראה בהמשך הדברים – והדבר מתגלה כבר במבט ראשון – שפרה אדומה היא הכרזה מפורשת על רעיון הטהרה, ואין טהרה אלא חירות מוסרית שכל התורה כולה תלויה בה".