"זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת", מדוע כתבה התורה בסדר זה?
וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת (כה, ג)
"זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת", מדוע כתבה התורה בסדר זה?
רש"י מבאר: "כולם באו בנדבה, איש איש מה שנדבו לבו, חוץ מן הכסף שבא בשוה מחצית השקל לכל אחד, ולא מצינו בכל מלאכת המשכן, שהוצרך שם כסף יותר, שנאמר 'וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה… בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת…' (לקמן לח, כו – כז), ושאר הכסף הבא שם בנדבה עשאוה לכלי שרת".
רס"ג מתרץ שאמנם מצינו בתורה שנדבו כסף למשכן רק בפקודי העדה, אך כוונת התורה בפסוק זה שנדבו כסף אחר, לצורך שלחן כסף, שכן לא יתכן שלא היה שם שלחן לתיקון, לחיתוך או לרחיצה וכן נדבה לחצוצרות.
אבן עזרא מבאר שהתורה לא חששה להכליל בכלל התרומות גם דבר נוסף, את הכסף, בתורת נדבה. [מצינו שהתורה כותבת ומכלילה פרטים שהם מיעוט ולא חלק מהקבוצה, כדוגמת 'אֵלֶּה בְּנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְּפַדַּן אֲרָם', (בראשית לה, כו), למרות שבנימין עדיין לא נולד, אלא רק לאחר שנכנסו לארץ].
אברבנאל מסביר: "ומחצית השקל שנתנו כל הנמנים היה מפני שבא הכסף מועט בנדבה. והיו צריכים אליו הרבה לאדנים ולכן עשו מהמטבע ההוא אשר נתנו הנמנים כסף למלאכה לא שיצטרכו בו למטבע".
