וממכותייך ארפאך – מבט אמוני על קשיי החיים

עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס… הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי (כא, ח)

היה ביד הקב"ה לרפא את בנ"י שננשכו ע"י הנחשים השרפים גם ללא כל מעשה מוחשי מצידם. לשם מה הצטווה משה רבנו לעשות שרף נחש ולהציבו על נס?

רבי ברוך אפשטיין, בספרו 'תוספת ברכה', ביאר זאת על פי דברי המדרש (שמות רבה נ, ג): "אין מידותיו של הקב"ה כמידת בשר ודם. מידת בשר ודם, שהוא מכה באזמל ומרפא ברטייה, אבל הקב"ה, במה שהוא מכה הוא מרפא".

כך גם בענייננו: ציווה הבורא יתברך לעשות נחש, כדי שדווקא על ידו ובאמצעותו יתרפאו הנשוכים.

בכך ביקשה התורה להנחיל לנו יסוד נשגב לחיים: נחשי השרף המשתלחים באדם, קרי הנסיונות, המשברים והקשיים הפוקדים אותנו כמעט בכל שלב משלבי החיים, אינם אלא 'טיפת המרה' שמטיל בנו הקב"ה לטובתנו. אין אלו ייסורי שווא שנועדו להרע לנו חלילה, אלא כור היתוך מדויק שנועד לזכך, לטהר ולמרק את נפשנו.

לאור זאת, מתבאר היטב ובאור חדש הפסוק "וממכותייך ארפאך" (ירמיהו ל, יז), לא זו בלבד שהקב"ה מכין עבורנו רטיה ומזור לאחר המכה, אלא שהמכה עצמה היא היא הכלי המרפא והמתקן. היא זו שמנקזת את המוגלה הרוחנית, מעלה אותנו מעל למגבלותינו, והופכת אותנו לאנשים טובים, זכים ושלמים יותר.

הנחש הממית הוא הנחש המחיה כשנושאים עיניים לשמים ומכפיפים את הלב לאבינו שבשמים. יסוד זה מלמדנו כי בהנהגתו של בורא עולם, הרפואה אינה מגיעה רק כפיצוי שלאחר המכה, אלא היא טמונה ומקופלת בתוך המכה עצמה כישועה צומחת.

הקשיים והאתגרים בחיינו אינם עונש שרירותי, אלא "כלי הניתוח" המדויק שנועד לחשוף את כוחותינו הגנוזים ולרומם אותנו למדרגה גבוהה יותר.

 

מעוניינים ברעיונות חינוכיים מפרשת השבוע?

רוצים להיערך כראוי לשולחן שבת?

לחצו על הקישור

או שלחו את המילה 'רעיון' למייל [email protected]