ולמען תספר באזני בנך ובן בנך
"ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אתתי אשר שמתי בם" (י, ב)
מדוע דווקא מכת הארבה נבחרה להיות זו שעליה נאמר 'ולמען תספר באזני בנך ובן בנך'? הרי מכת הברד היתה מפורסמת בעולם הרבה יותר, שהרי היו בה קולות וברקים וגם היתה פלאית יותר שהרי אש ומים היו מעורבבים זה בזה, ואם כן מן הראוי היה לספר על מכה פלאית זו, ולא על מכת הארבה שנראתה טבעית ?
אלא שהברד הכה בחזקה וללא אבחנה, והשיג את מטרתו בשבירת העצים והצומח החזקים. אך 'החטה והכסמת לא נכו כי אפילות הנה' (לעיל ט, לב) – את הצמחים הרכים והגמישים לא הצליח הברד להשמיד.
לעומת זאת הארבה, שמגיע בשקט, הוא גמיש ויכול להיכנס לכל מקום צר, ולא עוזב עד שהצליח לאכול 'את יתר הפליטה הנשארת לכם מן הברד' )פסוק ה( – את מה שהברד לא יכול היה לכלות.
התורה בחרה לספר לדורות הבאים על מכת הארבה כדי להורות לכל מחנך והורה שבדומה לארבה הוא חייב להיות גמיש, שקט, סבלן ולעשות מלאכתו ללא לאות. והדרישה היא לספר באזני בנך ובן בנך – להתאים את הסיפור לאזנו של כל ילד כדי שהוא יוכל להבין ולהפנים את הסיפור במלואו.
