וַיִּדֹּם אַהֲרֹן – משמעות וידום
י, ג בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן
מדוע כתוב 'וַיִּדֹּם', לשון 'דממה', ולא 'וישתוק אהרן'?
יש ארבע דרגות בבריאה: מדבר, חי, צומח ודומם. המדבר – אם פוגעים בו, משיב פגיעה, בדרך כלל באמצעות הדיבור, ויש להזהר ממנו. החי – אם פוגעים בו, אמנם אינו יודע לדבר, אך עלול לתקוף את הפוגע, או לחילופין לברוח. הצומח – אינו יכול לדבר וגם לא לברוח, אולם הפגיעה ניכרת. אם כורתים את האילן, הרי שהחליף צורה וכולם רואים עליו שנפגע. רק הדומם, מה שיעשו עמו – לא יראו עליו שום שינוי.
"וַיִּדֹּם אַהֲרֹן" – כמו דומם, שלא ראו עליו מאומה! זו דרגה מאד גבוהה, לקבל את הדין בשמחה, להאמין שכל מה שהקב"ה עושה לטובה, ולברך על הרעה כשם שמברך על הטובה.
וכך ביאר החפץ חיים, "וידום אהרן", ולא 'ויחריש', משום שבן אדם, גם כשמחריש, אפשר להבחין במצב רוחו, עפ"י שפת גופו והבעת פניו. לעומת זאת על "דומם" אי אפשר להכיר מאומה, אין ברו מוכיח על תוכו.
אהרן קיבל את הדין באהבה והיה בחזקת דומם, שלא ניכרה עליו אבלות.
