דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל הַיָּם (יד, ב)
מדוע בני ישראל הצטוו לשוב לאחור?
רש"י מבאר שבני ישראל הצטוו לשוב לאחוריהם, לכיוון מצרים, כדי להטעות את פרעה, שיחשוב שהם תועים בדרך.
חזקוני מתרץ שמאחר שקבעו זמן, ואמרו לפרעה 'נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר' לא רצה הקב"ה שהמצרים יחזיקו אותם כבדאים.
אברבנאל מסביר שהלכו לאחור כדי שפרעה יחשוב שבמקום ההוא יהרוג את כולם. אילו היו ממשיכים ללכת לדרכם, היה פרעה חוזר בו ומפסיק לרדוף אחריהם, במחשבה שגם אם יצליח להגיע אליהם, יהיה זה רחוק ממצרים, ולא יוכל להשיבם, בפרט שיתכן שאנשי אומה אחרת יעזרו להם נגדו.
משראה אותם חונים לפני בעל צפון, וחוזרים לאחור, החל לחשוב שהם תועים בדרך, שהרי אילו לא תעו בדרך, לא היו שבים לאחוריהם, כפי שאמר עליהם: 'נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ'. פרעה הבין שהם לא יודעים כיצד לצאת מהמדבר, ועל כך אמר 'סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר' ולכן החליט לרדוף אחריהם ולהשיג אותם. מסיבה זו ציווה אותם הקב"ה לשוב לאחור, 'וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ'.